אקס חמותי החורגת היא פסלת קרמית מוערכת בארץ ובעולם, הידועה גם כבשלנית נהדרת  וכאשת שיחה מבריקה. בשבילי, היא בראש ובראשונה מספרת סיפורים מחוננת. לאורך ארבעה עשורים ויותר, מיום שנעשיתי כלתה החורגת, דרך נסיבות שהיו אמורות להרחיק אותנו זו מזו, אני פוגשת אותה לכוס קפה ועוגה מדי שבוע, שותה בצמא את הסיפורים שלה, רושמת, מקליטה, מתעדת, מופתעת איך בכל פעם צצה אנקדוטה חדשה, "שוואנק" בלשונה, מבריקה, מצחיקה,בעלת עוקץ ופואנטה, מפתיעה בעושר האסוציאציות וההקשרים ההיסטוריים, התרבותיים, האמנותיים שהיא מעוררת – ותמיד אישית ("השתתפות- חובה!").

​

הביצוע הבימתי מזמין אורחים מהקהל למפגשים אינטימיים סביב שולחן עגול שהוא בעת ובעונה אחת שולחן אירוח ביתי, ארכיון אישי ובמה לסיפורים שאפשר או אי אפשר לספר. יחידים מהקהל, מעין "שליחי ציבור", מוזמנים לשבת איתי אל השולחן, לטעום, להאזין, להתבונן, לפעול. מסך אחורי מעצים עבור הקהל את החוויות האינטימיות בשולחן. מיקרופון לצד הבמה מזמן קטעי סטנד-אפ. מציאות בימתית מפוצלת שרומזת לחיים ולזכרון עצמם.

​

אתר המוקדש לאקס חמותי החורגת מאפשר לבאי המופע לרפרף או להתעכב על פרטים ודימויים שעולים במופע: www.agiyoeli.com

​

"וזה אולי הדבר היפה ביותר בהצגה הזאת: היא יוצרת מערבולת מבלבלת של דמיון ומציאות, סטנד-אפ והצגה, בדיון ואמת, ועוסקת בנושא שכולו מערבולת מבלבלת של מקום ה"שואה" בחיינו, שהוא גם קרוב ואינטימי ונורא, וגם בלתי נתפס ופוליטי ורחוק ונורא"

(מיכאל הנדלזלץ, הארץ, 20.4.15)

​